לידה היא תהליך פלאי, טבעי, וראשוני. נשים בנויות ללדת. בלידה מעורבים תהליכים ביולוגיים  היוצרים אצל היולדת מוכנות גופנית נפלאה ומדויקת לטיפול בתינוקי. בלידה מופרשים הורמונים: אוקסיטוצין ליצירת קשר עם התינוק (והסביבה כולה); פרולקטין ליצור החלב ולהגנה על התינוק; ואנדורפינים שעוזרים להתמודד עם הכאב. ההורמונים יגבירו את רצונה של היולדת להניק את התינוק, לחבק אותו ולהגן עליו, ולוותור על הצרכים שלה למענו. בכדי שהתהליך המופלא הזה יתרחש האישה זקוקה לתחושת ביטחון, לאפשרות תנועה ולהזדמנות להתנהל בשקט וללא הפרעה  כפי שגופה מוביל אותה.

אישה שיולדת בבית מנהלת את הלידה של עצמה. היא יודעת מה נכון וטוב לה; הגוף שלה יודע מה נכון וטוב לו. היא בוחרת את האנשים שילוו אותה, את המקום שבו תלד, את מידת התמיכה הגופנית והנפשית שהיא זקוקה לה. היא לא צריכה שיגידו לה מה מותר ומה אסור – היא לא צריכה להיות בתוך מסגרת כזו כלל – היא מתנהלת בחופשיות בלידה של עצמה כמו בעוד הרבה אירועים ותהליכים אחרים בחייה. היא לא חולה או מוגבלת ואין שום צורך שמישהו "ינהל" אותה. היא זקוקה לאיש מקצוע – מיילדת עמה בנתה יחסי אמון – שתאשר לה שהכל מתנהל כשורה ותקשיב לצרכיה ולשינויים שהיא עוברת.

התינוק נולד לתוך אווירה ביתית ומשפחתית: להורים, לאחים, לבני משפחה וחברים שמחכים לו. לאחר הלידה הוא לא מופרד מאימו לשום צורך, הוא זוכה לאותו טיפול ייחודי וקשוב לצרכיו שזכתה לו אימא שלו.