מחקרים רבים שנעשו בעולם המערבי בעשורים האחרונים מראים תוצאות מצוינות ללידות בית. מהמחקרים עולה שיולדות בריאות עם היסטוריה מילדותית תקינה והריון בריא מרוויחות לידות עם פחות התערבויות: ללא חיתוך הפירנאום, ללא טיפול תרופתי וללא שימוש במכשירי עזר. ועם פחות סיבוכים: דימום מוגבר לאחר לידה, זיהומים ומצוקה עוברית. כמו כן התחלואה והתמותה האימהית והעוברית בקרב יולדות שאינן בסיכון דומה בלידות בית ולידות בית חולים.


התערבויות יתר



לידה בתוך המערכת המוסדית של בית החולים, ממקמת כל יולדת בתוך או מחוץ לנורמה שנקבעה על ידי המערכת. החל בהיריון, שם משווים את העובר ל"נורמה" שנקבעה סטטיסטית וכל חריגה ממנה נתפסת כפתולוגיה, ועד ללידה עצמה בה כל שלב חייב להתנהל בקצב ובנוהל שנקבעו מראש. במידה והיולדת חורגת מהנורמה צוות חדר הלידה יתערב. ההתערבויות הללו עלולות לשבש את ההליך התקין של הלידה ולפגוע באם ובתינוק. לדוגמה: במידה והיולדת נמצאת בפתיחה מלאה מעבר לזמן שנקצב על ידי פרוטוקול חדר הלידה, היא תחשב כיולדת בסיכון ויומלץ לה לעבור הליך של וואקום או ניתוח קיסרי, אפילו במקרה בו לעובר דופק תקין ולאם יש עדיין כוח ונכונות להמשיך בלידה. וואקום אינו הליך תמים – הוא עלול לפגוע בתינוק ולגרום לו כאב וסבל.


בלידת בית, לעומת זאת, גבולות הנורמה רחבים וגמישים הרבה יותר. כל עוד היולדת מרגישה טוב ודופק העובר תקין ומעיד על בריאותו, הלידה נחשבת תקינה ובריאה. אין התנהלות מול שעון, אין הגבלת זמן לשום שלב או ציפייה שהיולדת תתנהג באופן מסוים ולא אחר. יש הכרה בייחודיות של כל לידה ואפשרות לתת ללידה להתנהל ללא הפרעה – תחת השגחתה הקפדנית של המיילדת המוודאת כי הכל תקין.


מערכת בית החולים אינה בנויה להתייחסות אינדיבידואלית: מיילדת אחת אחראית, בדרך כלל, לפחות לשתי יולדות, ולכן לוקח זמן רב יותר לאבחן מצבים פתולוגיים, משום שהמיילדת לא נמצאת כל הזמן במקום ויש לה תפקידים נוספים. 


בלידת בית המיילדת קשובה כל הזמן למתרחש ומאבחנת בזמן אמת כל מצב הדורש התייחסות (בלידות שלי מצטרפת אלי מיילדת נוספת לשלב האקטיבי של הלידה). המיילדת בבית מכירה היטב את התהליך הפיסיולוגי האישי של היולדת ויודעת מה מקדם אותו ומה משבש אותו. בו בזמן היא מכירה היטב גם את כלל השיבושים האפשריים ומזהה אותם במהירות.



 

זיהום ודימום



זיהום ודימום הם שני גורמי סיכון בלידות. בעבר, לפני שהתחילו ללדת בבית חולים, יולדות ותינוקות  חלו לעתים כתוצאה מזיהום או דימום. אולם היום התנאים הסניטריים בבית טובים יותר מאשר בבית חולים. הבית נקי מחיידקים עמידים. באשר לדימומים, האמצעים הראשוניים - התרופתיים והאחרים לטיפול בדימום אחרי לידה קיימים וזמינים בידי מיילדת הבית. במקרה הצורך המעבר לבית החולים נעשה במהירות. וביעילות. אם כך – דימום וזיהום - הגורמים שבתי החולים הגנו על יולדות מפניהם לפני מאה שנה אינם רלוונטיים כיום כסיבות להימנע מלידת בית.



לסיכום: בתי החולים נותנים מענה מקצועי למצבים פתולוגיים ולמצבי חירום, אולם הם גם מייצרים חלק מהמצבים הללו. לעומת זאת, בלידת בית ישנם סיכויים פחותים להיווצרות מצבי חירום משום שהיא מאפשרת ללידה להתרחש בטבעיות וללא הפרעה.

​